שלמה תחבורה 2007 בע"מ נ' רז

פסק דין

בפני תביעה לביצוע שיק בסך 16,762 ₪ מיום 10.5.09 (להלן: "השיק"), משוך על ידי הנתבע לטובת "שלמה השכרת רכב". משניתנה לנתבע רשות להתגונן התבררה התביעה בפסים של סדר דין מהיר ובהתאם, לפי תקנה 214טז (ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

העובדות הרלוונטיות

חברת השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ עסקה בהשכרת רכבים ובהתאם "לצו פיצול" מיום 26.5.08 (תיק פש"ר 2796/07) הועברה פעילות חברה זו לתובעת. ההתייחסות לתובעת איפה, אלא אם כן ייאמר אחרת מפורשות להלן, כוללת גם את פעילות חברת השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ.

במסגרת פעילותה, לפי הסכם התקשרות מיום 1.5.08 והסכמים פרטניים שנכרתו מעת לעת, השכירה התובעת רכבים במשך תקופות שונות לחברת גליל ריבר ניהול בע"מ (להלן: "החברה"). גב' רונית רז, היא גם רעייתו של הנתבע, הייתה המנהלת ובעלת המניות בחברה. הנתבע עצמו היה איש הקשר של החברה בהתקשרותה עם התובעת ואף השתמש ברכבי התובעת אשר שכרה החברה (עדות הנתבע בעמ' 2, שורות 15 ואילך, בפרוט' 11.3.10).

ביום 19.2.09 התברר כי שיק אשר משכה החברה לתשלום עבור השירותים שקבלה מהתובעת, חולל ולא נפרע (צילום השיק צורף לנספח 6 בתצהיר מטעם התובעת). בנוסף לשיק אשר חולל החזיקה התובעת אותה עת ארבעה שיקים נוספים של החברה לתאריכים מאוחרים יותר. התובעת פנתה לנתבע כדי שיסדיר את חוב החברה ובעקבות פניות אלו, ביום 26.2.09, הגיע הנתבע למשרדי התובעת ומסר את השיק לכיסוי חובות החברה, במקום השיקים אשר משכה החברה ואשר, כאמור, אחד מהם כבר חולל וחלקם טרם הוצגו לפירעון באותה העת. כנגד השיק נמסרה לנתבע קבלה לה הוספה הערה שלפיה השיק מחליף את השיקים של החברה, אולם השיקים המוחלפים עצמם לא נמסרו לנתבע.

ביום 1.3.09, שלושה ימים לאחר מסירת השיק על ידי הנתבע, הוצג לפירעון אחד השיקים הקודמים אשר נמסרו לתובעת על ידי החברה. משנודע הדבר לנתבע, הודיע הנתבע כי לדידו הדבר מהווה הפרת הסכם ומשהופר ההסכם – אין לתובעת זכות להציג את השיק לפירעון. בתקופה שלאחר הודעה זו המשיכה התובעת להציג לפירעון את השיקים של החברה וכולם חוללו. ביום 7.5.09 הודיע הנתבע לבנק הנמשך על ביטול השיק ובעקבות זאת הוגש השיק לביצוע.

טענות הצדדים וההליך

טענתו הראשונה של הנתבע מתייחסת לזהות התובעת. לשיטתו, סחירותו של השיק הוגבלה ומאחר והשיק נמשך לפקודת "שלמה השכרת רכב" אין לתובעת כל זכויות בשיק.

טענתו השנייה של הנתבע מתייחסת לעסקת היסוד במסגרתה נמסר השיק. לטענת הנתבע, כאשר נמסר השיק לתובעת ביום 26.2.09, התחייבה התובעת שלא להציג כלל לפירעון את השיקים של החברה. בפועל, כבר ביום א', 1.3.09, הציגה התובעת לפירעון שיק של החברה אשר נותר בחזקתה. משכך, טוען הנתבע, הפרה התובעת בהפרה יסודית את ההסכם שבמסגרתו נמסר לה השיק, הפרה זו הקנתה לו זכות לביטול אותו הסכם וביטול אותו הסכם שולל את זכותה של התובעת לפירעון השיק.

התובעת מצידה, מסבירה את זכותה בשיק באותו "צו פיצול" שיפוטי לפיו אורגנה פעילותה ואשר במסגרתו הועברה לתובעת פעילות חברת השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ. ביחס לטענתו השנייה של הנתבע, מכחישה התובעת את הטענה לפיה החזרת השיקים של החברה בלא שיוצגו לפירעון היוותה תנאי לפירעון השיק.

מטעם התובעת הוגש תצהיר של גב' ליאת לביב, אשר הייתה אותה נציגה של התובעת שעמדה בקשר עם הנתבע. מטעם הנתבע הוגש תצהיר שלו עצמו. המצהירים נחקרו בחקירה נגדית בדיון שהתקיים ביום 20.12.10 והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

בליבת טענות הנתבע עומדת טענה שמקורה בעסקת היסוד, אותה עסקה במסגרתה מסר הנתבע את השיק.

בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה. השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-פי השטר, כי חבותו השטרית בוטלה לאור עיסקת היסוד. כך גם בעניין נשוא תביעה זו יש לבחון את התנגדות הנתבע לפירעון השיק על יסוד עסקת היסוד במסגרתה נמסר השיק לתובעת. ודוק, אותה עסקת יסוד איננה אותה עסקה מקורית אשר נכרתה בין התובעת לחברה בשעתו, אלא העסקה במסגרתה מסר הנתבע את השיק.

טענתו הראשונה של הנתבע מתייחסת לזהות התובעת, אשר לטענתו איננה זו לפקודתה נעשה השיק, כאשר השיק מגביל במפורש את סחירותו. דא עקא, שזכותה של התובעת בשיק איננה נובעת מהסבתו אלא מצו שיפוטי לפי אורגנו מחדש עסקיה של התובעת ואשר במסגרתו הועברו לתובעת עסקיה של חברת השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ (כך לפי הצו מיום 26.5.08 ואישור שינוי שם התובעת – נספחים א' ו- ב' לתצהיר ליאת לביב). על כל פנים, אין באותו צו כדי לפגוע כמלוא הנימה בזכויותיו של הנתבע. התובעת באה בנעליה של חברת השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ, היא "הצד הקרוב" להתקשרות עם הנתבע וכל טענה שיש לנתבע בהתבסס על עסקת היסוד – עומדת לו גם כלפי התובעת.

טענתו העיקרית של הנתבע מתייחסת לעסקת היסוד במסגרתה נמסר השיק.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבעת משיכת השיק ומסירתו לתובעת, 26.2.09, לא היו לנתבע עצמו חובות אישיים כלפי התובעת. אותה התקשרות בגינה נוצר החוב לתובעת נעשתה בין התובעת לבין החברה והחוב היה חובה של החברה. גם על כך שמשיכת השיק נועדה לפרוע את חובות החברה אין מחלוקת בין הצדדים ואף על ההסכמה לפיה השיק יחליף את השיקים שמשכה לפני כן החברה אין מחלוקת. עוד ברור כי לתובעת לא הייתה זכות להיפרע פעמיים על חובות החברה, הן באמצעות השיק והן באמצעות אותם שיקים של החברה שנותרו בחזקתה.

השאלה שבמחלוקת הינה באם עת מסירת השיק לתובעת הוסכם כי השיק יוחזר לתובע באם אך יוצג לפירעון השיק של החברה שהחזיקה התובעת ויועד לפירעון ביום 28.2.09. זו טענת הנתבע.

עיון בשיק עצמו, שעל כך אין מחלוקת, מראה שאין בו כל רישום המעיד על תנאי זה או אחר. על פניו, נמשך השיק בלא כל תנאי ויועד לפירעון במועד הנקוב בו – 10.5.09. אם כך, הנטל להוכיח את קיומו של התנאי במסגרת אותה עסקת יסוד, מוטל על הנתבע.